<h1>כללי התלמוד לרבינו בצלאל אשכנזי</h1>
<h2>דף יא.</h2>
מנין לביכורים שטעונין שירה. כל משנה ומימרא דאתיא באגב לא פשטיה מיניה. תוס' ערכין י"א ע"א ד"ה מנין, שבת קכ"ז ע"ב ד"ה הא קמ"ל, עירובין ל"א ע"ב ד"ה קמ"ל.
<h2>דף טו.</h2>
כי חזק הוא ממנו, אמרי בגמ' (פ"ב) [פ"ג] דערכין אל תיקרי ממנו אלא ממנו. ופירש הרא"ש ז"ל שם דהאי אל תקרי כמו אל תפרש דאין חלוק בקריאה שם, ע"ש.
<h2>דף כג.</h2>
דאמר אמימר נדר שהודר ברבים. כשהאמורא יכול לומר שלא בלשון פסק הלכה אפי' למ"ד וכו' ואמר הילכתא וכו', משמע שבא לפסוק הלכה, כדאשכחן בגיטין פרק השולח [ל"ו ע"א] אמר אמימר הילכתא אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים (יש) [אין] לו הפרה, וכתב הר"ן ז"ל שם וז"ל משמע דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה דאע"ג דלא פסיק הכי אמימר בהדיא, כיון שהיה יכול לומר שלא בלשון פסק הלכה אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה וכו' ואמר הילכתא וכו' משמע שבא לפסוק בנדר שהודר ברבים דיש לו הפרה ע"כ.
